"אז מה יש לך להציע?" שאל אותי בחור צעיר, נראה אולי שליש מגילי. כזה שאיך אומרים? החצ'קונים טרם התייבשו לו על הפרצוף, אבל הוא משפיען - שזה מישהו שיודע לעשות חיקוי של חיקוי של חיקוי של חיקוי של כל מיני דברים שעושים בטיקטוק.
"יש לי ספר, הוא מצוין, באמת, רוצה שאקריא לך משהו?" הוא צחק "הספר לא מעניין, מה יש לך להציע? לך?"
"אני לא מבינה מה אתה רוצה, נפגשתי איתך כדי לנסות לקדם את הספר. בפרסום שלך היה כתוב פגישת ייעוץ ראשונה חינם..."
"השלב הראשון הוא למצוא מה יש לך להציע. איזה גימיק, את פליטת האח הגדול? יש לך סיפור חיים מצמרר? את א-מינית? שומרונית? יש לך אולי איזה דוד מפורסם? אחות בכלא?"
"אין לי כלום."
"תחשבי טוב, אי אפשר לעבוד עם 'כלום'."
"אבל יש לי את הספר, הוא ממש טוב, נשבעת, אם רק תסכים לקר..."
"את מבזבזת את הזמן שלי ושלך" הוא קטע אותי, "את צריכה לעשות משהו בשביל להיות מישהי. תעשי משהו משמעותי ואז תחזרי אליי. לא אכפת לי מה - מוהיקן כתום, תתגייסי לצבא האיראני, משהו מעניין."
"אבל כתבתי ספר, זה הדבר המשמעותי!"
"די, כל הזמן – הספר, הספר, הספר. חפרת!" "אבל בשביל זה באתי" ניסיתי להסביר לו.
הוא נעמד "טוב זה לא יקרה בינינו. היה נחמד להכיר אותך."
"במודעה היה כתוב שפגישת הייעוץ היא חצי שעה" ניסיתי להתעקש, אבל המאבטח ליווה אותי החוצה. חזרתי הביתה מובסת ומבואסת.
"כמה תכעסי אם אגרום לך להיכנס לכלא?" שאלתי את אחותי בטלפון.
"תגידי, השתגעת?"
"לא משהו רציני, עבירות קלות. גניבה מחנויות, סחר בסמים קלים, לא איזה רצח..."
היא ניתקה לי בפרצוף. גם כן אחות...
(המשך יבוא)
© נתנאל אלבר | אין להעתיק ללא קרדיט