נתנאל אלבר

 

קרא וזה יקרה.... או שלא. איזה גאונות שם הספר:אות א' משנה את הכל. סיפורים שקראו אולי הם קרו ואולי לא, אבל למי איכפת?. 33 סיפורים קצרים, חלקם סביר שקרו, חלקם מהול בהם דמיון קל וחלקם בדיוניים לגמרי. הדילוג בין מגוון הסיפורים המציאותיים והמומצאים, יוצרת אווירה קסומה של מציאות בדויה. הרעיון ליצור עולם מציאותי, ולצידו עולם דמיוני, וגשר מחבר ביניהם, הוא פשוט מקורי וסוחף. בעולם מציאותי אישה יולדת בגיל 63? בדמיוני מותר לה. מהו פחד במה ואיך הוא משפיע על הגיבור אם בכלל? מי היא גברת בראון המסתורית? למה יונדב קוטל חזירים? ועוד ועוד סיפורים ..... קל לקרוא, הקריאה זורמת, הסיפורים קצרים וההרגשה אחרי כל סיפור היא, הרגשת סקרנות בניסיון להבין מה בדיוק קרה כאן. דבר שגרם לי לחשוב אחרי כל סיפור. הרגשתי קוראת פעילה בקריאה אקטיבית שחידדה לי את חושי החשיבה. אז קרא או לא קרה? תקראו ותחליטו. ספר מקסים

אורית עברי

קישור למקור

 

סיפורים שקראו באמת הוא אוסף של 33 סיפורים קצרים, חלקם ריאליסטיים, חלקם פנטסטיים לגמרי, ורובם נמצאים איפשהו באמצע בין “זה לא הגיוני בעליל” לבין “אבל האמת? זה מרגיש ממש אנושי”. יש כאן סיפורים על משפחה, הורות, זוגיות, זקנה, מוות, בדידות, השראה, געגוע, וגם על קופים בתוך מכונות מזל, דמות שבורחת מקובץ וורד, מוזה שאפשר להגיע אליה דרך חנות חומרי בניין, וילד בן תשע שתובע את אבא שלו. הספר הוא ספר סיפורים קצרים מהסוג שאני מתחבר אליו: לא אוסף אחיד מדי שכל הסיפורים בו מרגישים אותו דבר, אלא ספר שמנסה כל פעם משהו קצת אחר. יש סיפורים שהם ממש קומיים ואבסורדיים, יש סיפורים עצובים מאוד, ויש כאלה שמתחילים כמו בדיחה ומסתיימים באגרוף קטן ללב. הדבר שהכי אהבתי בספר הוא היכולת לקחת רעיון מופרך לגמרי ולהתייחס אליו ברצינות מוחלטת. למשל תינוקת שנולדת עם תודעה של אישה בת שלושים וחמש, גיבנת שעוברת למישהי אחרת, או מוזה שהיא ממש דמות שאפשר לפגוש. זה היה יכול בקלות להיות רק גימיק, אבל בהרבה מהסיפורים זה עובד כי מתחת לרעיון המוזר יש רגש מאוד ברור: געגוע, פחד, בדידות, צורך באהבה, או סתם רצון שמישהו סוף סוף יראה אותך. אהבתי במיוחד את הסיפורים שבהם ההומור השחור והרגש נפגשים. “מחוות קטנות” למשל הוא סיפור עדין ונוגע על בית אבות, אבל בלי להפוך למתוק מדי. גם “מגפיים” היה בעיני אחד הסיפורים החזקים בספר, כי הוא מצליח להחזיק יחד ילדות, אבל, קסם, והצורך הנואש למצוא סימן ממישהו שכבר איננו. מצד שני יש סיפורים כמו “מניאק”, “סדנה לניהול כעסים” ו“צביקה” שהם הרבה יותר פרועים ומצחיקים, וגם הם עבדו לי ממש. כמו שקורה הרבה פעמים בקובצי סיפורים, לא כולם באותה רמה מבחינתי. היו סיפורים שהרגישו לי מדוייקים מאוד, והיו כאלה שהרעיון שלהם היה חזק יותר מהביצוע או שהפאנץ׳ שלהם היה קצת צפוי/חד מדי. בנוסף, מי שמחפש עלילה אחת מתמשכת או חיבור ברור בין כל הסיפורים, לא ימצא את זה כאן. זה ספר של טעימות קצרות, וכל סיפור עומד בפני עצמו. בשורה התחתונה: אוסף סיפורים קצר, מוזר, ישראלי מאוד, לפעמים מצחיק מאוד ולפעמים כואב מאוד. לא כל סיפור פגע לי בול, אבל היו בו כמה סיפורים שנשארו איתי אחרי הקריאה, וזה מבחינתי סימן טוב מאוד. הוצאת צמרת עריכה: גילי תל־אורן 156 עמודים

דן פרידמן

קישור למקור

 

סיפורים שקראו באמת, מאת: נתנאל אלבר זהו ספר למבוגרים המורכב מ-33 סיפורים קצרים בכל מיני סגנונות חלקם לקוח מהמציאות, חלקם דמיוניים, חלקם הומוריסטיים, וחלקם מראים את החיים האמיתיים או מה היה יכול להיות אם ... סיפור שאהבתי במיוחד הוא 'פעמיים כי טוב' - על חנה שהיא אישה ערירית המבשלת כל יום שלישי בחצר ביתה ארוחה לנזקקים, וכאשר היא מתה כל הנזקקים יושבים עליה שבעה. על הכריכה בצבע צהוב איור של אבא ובן יושבים על ספסל מתחת לעץ תמונה פסטורלית של אבא מספר לבן סיפור. שמו של הספר 'סיפורים שקראו באמת' היות וחלק מהסיפורים התרחשו באמת וחלק דמיוניים וכולם נקראו על ידי הקוראים. זהו ספר קריא וקליל, סיפורים קצרים וזורמים המביאים את הקורא למחשבה. הנאה מובטחת.

דפנה תגר

קישור למקור

 

"סיפורים שקראו באמת" הוא קובץ מקורי של 33 סיפורים קצרים, המהלכים על קו התפר שבין מציאות יומיומית לבין דמיון פרוע, מצבים אבסורדיים, אנושיים והומור שנון. משחק המילים בשם הספר מעורר את התהייה האם אלו סיפורים שאולי קרו ואולי לא. ללא ספק הם מעוררים בקוראים מחשבה פעילה. הספר מביא סיטואציות לא שגרתיות: החל מאישה בת 63 שיולדת תינוקת בעלת תודעה של אישה בוגרת, דרך ילד בן תשע ששוכר עורכת דין נגד אביו, ועד לסיפורים אנושיים ונוגעים ללב כמו "פעמיים כי טוב", המספר על חנה הערירית. הכתיבה של נתנאל שנונה, יצירתית, מלאת דמיון, קלילה, נגישה וקולחת. היתרון הגדול של הספר הוא במבנה שלו. המעברים המהירים בין , הסיפורים והעלילות, השומות, התפניות המחשבתיות, הופכים את חוויית הקריאה לטבעית וזורמת . בשורה התחתונה: הספר מומלץ. הוא שובר מוסכמות ומלא בדמיון. לעניות דעתי, מתאים למי שמחפשים קריאה קצבית, מעניינת ולא שגרתית.

רונית שפירא

קישור למקור

 

“סיפורים שקראו באמת” – נתנאל אלבר הוצאת ראובני ספרי צמרת את הספר קיבלתי בפורמט דיגיטלי במסגרת זכייה בפעילות בקבוצת קוראים. הספר מורכב מ־33 סיפורים קצרים, שכל אחד מהם מציג דמויות ורגעים אנושיים מהחיים. בין הסיפורים פוגשים את עמוס, המתמודד עם פרידה מחברתו ומוצא דרך יצירתית להמשיך הלאה; את חנה, אישה מבוגרת ללא משפחה, שבכל יום שלישי מבשלת לנזקקים, ולאחר מותה הם מוצאים דרך מרגשת לגמול לה על טוב ליבה; ואת הסיפור על הנכד שמבלה פעם בשבוע עם סבו בכיכר – מוטיב שמופיע גם באיור שעל כריכת הספר. הכתיבה קולחת, שנונה ולעיתים גם הומוריסטית. הסיפורים קצרים, נגישים ויוצרים חוויית קריאה נעימה וזורמת, כזו שאפשר ליהנות ממנה גם בפרקי זמן קצרים. ממליצה בחום על הספר למי שמחפש קריאה קלילה, אנושית ומחממת לב, שמזכירה שלעתים דווקא הסיפורים הפשוטים ביותר הם אלו שנשארים איתנו לאורך זמן

אורית מילנר

קישור למקור

 

ספר שהוא אמנם קומפקטי בגודלו אבל כבר מן הרגע הראשון מתגלה כמפתיע בעולמות שונים ומשונים שהוא פורש בפנינו . למעשה זהו קובץ של 33 סיפורים קצרים וגם ארוכים יותר כאשר כל סיפור בתורו מפגיש אותנו עם דמויות אנוש ססגוניות ביותר הנאלצות לעמוד איתן מול המציאות האפורה העוטפת אותם....ורק שלא נתבלבל - עד כמה שסיטואציות החיים המתוארות כאן נראות אבסורדיות או ההזויות בתכלית , כך הן נקראות על ידינו בהנאה גדולה יותר ,בשלוות נפש ורוח טובה , בחיוך רחב ובאהדה ענקית כלפי הנפשות הפועלות בסך... אכן, כל סיפור וסיפור על רגעי החיים הנדירים שהוא פורש בפנינו, כל סיפור וסיפור על אותו גיבור היום שתמיד יודע להפתיע אותנו בהחלטותיו הלא שגרתיות , בהתנהלותו שבחלקה לא כל כך מקובלת ובהתייחסותו לאנשי סביבתו הקרובה והרחוקה יותר...לדוגמא: זהו סיפורה של אישה היולדת בגיל 63 תינוקת בוגרת... זהו סיפורו של עמוס הנפרד פרידה כואבת מחברתו ואשר יודע למצוא לעצמו נתיב חילופי בחיים...זהו סיפורו של רואה חשבון בשם צביקה.. זהו סיפורה של קשישה אשר כל חייה בישלה לנזקקים וכך גם לאחר מותה ידעה לזכות לגמול נאות...זהו סיפורו של הנכד הנוהג פעם בשבוע לבלות עם סבו בכיכר העיר...זוהי גם סיפורה של מוזה העשויה לבקר אותך בזמן שאתה כלל לא מצפה לה... ללא ספק , " סיפורים שקראו באמת" של נתנאל אלבר מתגלה כאוסף מרהיב של דמויות , מקומות , רגעים והתרחשויות המתוארים על ידי הסופרת במלוא האנושיות , ההזדהות ,החדות , השנינות , ההומור המושחז והכנות המתפרצת שלה ...כך גם סגנונה הריאליסטי המערב בתוכו לא מעט מן הסוריאליזם , הזכיר לי במשהו את סגנון כתיבתו של אתגר קרת האהוב עלי ביותר... בשתי מילים- רוצו לקרוא , חוויית קריאה יוצאת מן הכלל מובטחת בהחלט ! מומלץ מכל הלב!

יהודית בגן

קישור למקור

 

פשוט מדהים איך כל סיפור מיד מכניס לאווירה, לריח, לטעם, לעלילה! דמויות מטריפות וטוויסטים מפתיעים!! כבר מהשורה הראשונה סוחף לתוך הקריאה, לתוך עולמות. ממליצה בשיא האהבה להזמין גם לכם וגם לחברים את ספר הביכורים של הכותבת המבריקה הזו Netanel Elbar (שגם איירה) פרגנו לעצמכם רגעים של אמנות משובחת!!!!!💜❤️🙏💋💋 אפשר להזמין באתר גם עותק דיגיטלי וגם ספר מודפס במשלוח עד הבית!!!

אפרת גורן

קישור למקור

 

אתם לא יודעים אבל אתם ממש רוצים לקרוא את הסיפורים שנכתבו באיך לתאר?… במשיכות מכחול מרגש מאוד ספר ביכורים של נתי אלבר רק מתחשק לי לשבת על ספסל ולקפוץ אל תוך הסיפורים מהעולם הכל כך מקורי וחדשני של נתי

רות לביא

קישור למקור

 

המלצה חשובה סיפורים שקראו באמת ( לא זה לא שגיאת כתיב ) ספר שממש כדאי לרכוש ולקרוא קובץ סיפורים שמעבירים את הקורא בשלל רגשות כתוב בצורה שנונה כמו שרק נתנאל אלבר יכולה לכתוב שווה ומומלץ

נתי רוזן לאור

קישור למקור

 

יש ספרים שכבר מהעמודים הראשונים ברור לך לאן הם הולכים. "סיפורים שקראו באמת" היה עבורי דווקא ההפך, וזה כנראה חלק גדול מהקסם שלו. ניגשתי לספר בלי לדעת כמעט דבר על הסגנון או התוכן. שני הסיפורים הראשונים היו כל כך אבסורדיים, שהייתי בטוחה שזה יהיה הכיוון של הספר כולו. האמת? באותו שלב אפילו תהיתי איך אצליח לסיים אותו, כי הרגשתי שאני עדיין לא מצליחה להתחבר. אבל אז הגיעו הסיפורים הבאים, והבנתי שאין באמת דרך לדעת מה מחכה בעמוד הבא. אחרי שני סיפורים נוספים, התחלתי להישאב באמת לקריאה. במבט לאחור, ייתכן שהייתי מסדרת את סדר הסיפורים מעט אחרת, אבל זו כבר העדפה אישית שלי. מהרגע שנכנסתי לקצב, מצאתי את עצמי מסוקרנת לגלות מה יחכה לי בסיפור הבא. זהו אוסף של 33 סיפורים קצרים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. בכל פעם מתחלפת גם נקודת המבט: אישה, גבר, ילד, מבוגר או מספר יודע-כול, והמעברים האלה יוצרים תחושה של תפריט טעימות: כל סיפור מביא איתו טעם אחר. מה שמצא חן בעיניי הוא הגיוון. יש סיפורים מצחיקים לצד סיפורים מרגשים, עצובים או אפילו מעט מטרידים. חלקם נמצאים קרוב מאוד למציאות, חלקם הולכים לכיוון אבסורדי לחלוטין, ורבים מהם נמצאים בדיוק באמצע... במקום שבו את אומרת לעצמך: "זה לא הגיוני... אבל איכשהו זה מרגיש מאוד אנושי". עוד דבר שנהניתי ממנו היה הניחוח הישראלי שעובר בין הסיפורים. לא רק השפה, אלא גם הדמויות, הסיטואציות והאינטראקציות הרגישו מקומיות מאוד. היה לי קשה לדמיין את הסיפורים האלה מתרחשים במקום אחר, וזה הוסיף להם הרבה אותנטיות. כמובן, לא לכל הסיפורים התחברתי באותה מידה. היו כאלה שהרגישו לי מדויקים וחזקים מאוד, ובאחרים הרעיון היה מוצלח יותר מהביצוע או שהסיום היה מעט צפוי. אבל דווקא העובדה שמדובר באסופה מגוונת מאפשרת לכל קורא למצוא את הסיפורים שידברו אליו יותר. מבחינתי, אחד המבחנים של ספר טוב הוא האם הוא משאיר איתך משהו גם אחרי שסוגרים אותו. לא כל הסיפורים נשארו איתי באותה עוצמה, אבל יש לא מעט מהם שגרמו לי לחייך, ואני בטוחה שאזכור אותם גם בהמשך. למי הייתי ממליצה עליו? למי שאוהב סיפורים קצרים, ובעיקר למי שנהנה להיכנס לעולם אחר לכמה עמודים, להכיר דמויות וסיטואציות חדשות, ואז לקפוץ מיד לעולם אנושי אחר בסיפור הבא. זה ספר שאפשר כנראה לסיים בכשעתיים, אבל לא בטוח שתרצו למהר לסיים אותו. בעיניי, זו קריאה מרעננת שמתאימה במיוחד למי שאוהב גיוון, הפתעות וסיפורים שמשאירים אחריהם משהו למחשבה. בסופו של דבר, זו הייתה חוויית קריאה מסקרנת ומהנה. לא בגלל שכל סיפור היה מושלם בפני עצמו, אלא בזכות התחושה המתמדת של הפתעה והסקרנות לגלות מה יגיע בסיפור הבא.

חופית מזרחי

קישור למקור