קוראים לי שלום ואני מקלל לפי דרישה.
חשוב להסביר, לא מדובר על קללות של מכשפים. כאלה שאחריהן תתעורר בבוקר עם הרפס על כל הפרצוף או תשבור יד. כזה אני לא יודע.
אני מדבר על שליחות אמיתית. על עזרה למי שלא מסוגל לתת קללה טובה.
ויש לי הרבה לקוחות, אני סגור שמונה חודשים קדימה – לא חסר אנשים שקשה להם לקלל ואני הקול שלהם. אנשים שלא יכולים מטעמי נימוס או חינוך מוקפד. או דתיים שלא רוצים להגיד לשון הרע ואני בשבילם הגוי של שבת.
אני משולם לפי דקה ועובד בכל הארץ, אבל מאז תקופת הקורונה התחלתי לקלל גם בזום. מדי פעם אנשים מזמינים אותי לאירועים. לא חתונות או כאלה. יותר גירושים ופתיחות צוואות. פעם מישהי הזמינה אותי למשחק כדורגל, לקלל במקום בעלה, אוהד שרוף שהצטרד.
ברוך השם, יש פרנסה בשפע. ולא שבמקצוע אין קשיים, כן?
אפילו מהבית – בזמנו, חמותי שתחיה (אם היא חייבת) אמרה לאשתי שהיא לא רוצה שנתחתן כי יש לי פה מלוכלך. לי יש פה מלוכלך? בחיים היא לא שמעה ממני קללה, ואתם יודעים למה? כי אני לא פראייר, לא תצא מהפה שלי שום קללה אם לא שולמתי מראש.
אנשים חושבים שאני מגיע למקום, מקלל, גובה כסף והולך.
זה כמו שתגיד על רופא שלמד שבע שנים (אלא אם הוא למד ברומניה) שהוא מגיע לכמה דקות והולך. אני מקצוען, אני לא בא ככה סתם. קודם אני עושה תחקיר על מושא הקללות ועל הלקוח.
כי בעבודה שלי חשוב גם שהלקוח יצא מרוצה וגם לזעזע את המקולל. זה שילוב עדין בין מה שיעליב את מושא הקללות למה שיתחבר לווייב וללב של הלקוח.
ולמרות שאני תמיד מסביר ללקוחות שאני מקלל בעברית ובאנגלית, שבהן אני שולט, בשביל לשמח את הלקוחות שלי למדתי קללות בערבית, בספרדית, ביידיש, בפורטוגזית ואפילו איזה שתי קללות עסיסיות במיוחד בסינית. את זה עשיתי בשביל לקוח שלי שבאמת אסף גרוש לגרוש כדי לשלם לי לקלל את הקבלן שהעסיק אותו. ולמרות שאת הקטע בסינית הקבלן לא הבין, דווקא שם ראיתי את הסיפוק על הפנים של הלקוח.
אני מקפיד לקלל רק בתשלום, אבל אני לא חזיר ואני תורם לחברה. רק בחודש האחרון נסעתי פעמיים צפונה לתמוך בחיילי מילואים ולקלל את האויב. ככה, עליי. וזה, עם כל הכבוד לתרומות של האוכל או הזמרים שבאים לשיר להם – הדבר שהכי משמח אותם. תאמינו או לא אני ראיתי מילואימניקים דומעים מהתרגשות. כמה מהם גם שמרו את הטלפון שלי למקרה שסבב המילואים הזה יסתיים בגירושים.
פעם בשבועיים אני עוזר למשפחות מעוטות יכולת לקלל את ביטוח לאומי. זאת חוויה מעצימה ממש. עכשיו אני עושה את זה רק טלפונית, אחרי שפעם אחת הגעתי עם משפחה לקלל פקידה פנים מול פנים. הייתי אז חדש ונלהב וקיללתי את הפקידה, וכמובן את משפחתה, במשך חצי שעה רצוף.
כשאתה מקלל מכל הלב, כמו במדיטציה טובה, אתה שוכח איפה אתה, ובתוך האקסטזה הזאת כשקיללתי את הפקידה, לא שמתי לב איך עוד ועוד פקידים ולקוחות התאספו סביבנו וכשסיימתי נשמעו מחיאות כפיים בכל האגף. מסתבר שהיא לא הייתה הפקידה הכי פופולרית. אבל היא בכתה ועשתה מזה דרמה ומאז אסור לי להיכנס לשם יותר.
אבל אל תטעו, גם ביטוח לאומי לקוחות שלי, זאת אומרת לא הם כחברה, אבל בפרטי, המנהלים שם לקוחות קבועים. בכלל, אנשים שלא מכירים את התחום חושבים שמי שמזמין אותי אלה כל מיני צ'חלות וערסים. ממש לא. הם מקללים יופי לבד. אומנם הם לא מקצוענים, אבל הם יודעים לתת עבודה.
רוב העבודות שלי דווקא מוזמנות על ידי בעלי חברות, פוליטיקאים ובעלים של התאגידים ששולטים בפוליטיקאים. כולם לקוחות שלי. בשבילם קיללתי קפלניסטים, ביביסטים, אנרכיסטים, דתיים ואתאיסטים.
אבל הלקוח הוותיק ביותר שלי הוא אומן. שחקן ליתר דיוק. התחלנו לעבוד יחד כשהוא ניסה לבנות את הקריירה שלו, אז קיללתי בשבילו מפיקים, במאים וגם תסריטאי אחד. ככל שהקריירה שלו התפתחה, עברנו מהם לאמרגן שלו, לטוקבקיסטים ולמבקרי תרבות. לא שעמם איתו לרגע. וכשהפך לאחד מהשחקנים המוכרים והמוערכים בארץ, מדי פעם הוא שלח אותי לקלל איזה עיתונאי. בדרך כלל סתם עיתונאי, שלא עשה לו כלום. רק כדי לא לרדת מהכותרות.
אני אוהב את העבודה שלי ומציע לכם שגם אתם תעבדו במה שאתם מוכשרים בו.
אל תפחדו, אל תוותרו על החלומות שלכם. בתחילת דרכי גם בי אנשים לא האמינו. אמרו לי שקללות זה משהו שכולם יכולים לבד, שאף אחד לא ייקח אותי ברצינות ובטח שלא ישלמו לי על זה. ועכשיו, כשאנשים רואים את רמת החיים שלי, אף אחד כבר לא מזלזל. אפילו לא חמותי (שבחרה להמשיך לחיות).
בקיצור, צוחק מי שצוחק אחרון. או מקלל...
© כל הזכויות שמורות לנתנאל אלבר