חמישה חודשים אחרי שאמא שלי מתה, נפגשתי עם מדיום, כדי לדבר איתה שוב. 

שנה לפני הפגישה עוד ישבתי עם אמא אצל הרופא, והוא הסביר לה שהיא בשלב ארבע ואלו לא בשורות משמחות בכלל. כשיצאנו, התיישבנו לרגע על ספסל מחוץ לבית החולים, לעשן סיגריה ולעכל את החדשות. 

"אמרתי לך שהסיגריות יהרגו אותך," אמרתי לה, כי נמאס לי שהיא משנוררת ממני כל הזמן. אמא נשפה את העשן הצידה ואמרה לי שאני אהבלה, שסרטן בכבד לא קשור לעישון. 

"כשנולדת הרופאים אמרו שיצאת פגה, אבל חוץ מזה את בסדר. אבל אני ידעתי שגם המוח שלך יצא קצת פג, אימהות יודעות." היא השתעלה קצת ואז המשיכה. 

"אבל מה? את תצליחי בחיים, את, יש לך חוכמת רחוב וגם יצא לך אחלה תחת, זה מהצד של אבא שלך, ברוך השם." 

אמא צדקה, יש לי חוכמת רחוב. אז אחרי שסיימנו את הסיגריה התקשרתי למדיום לקבוע תור, נכון שאמא שלי עוד לא מתה, אבל הרופא לא נשמע נלהב לגבי הסיכויים שלה. והמדיום הזאת, יש אצלה תור מטורף. 

ככה יצא שחמישה חודשים אחרי שאמא מתה, כבר ישבתי מול המדיום כדי לדבר איתה שוב. 

המדיום עצמה עיניים ולקחה כמה נשימות עמוקות, ואז היא אמרה לי שאמא לא זמינה כרגע. 

"מה זאת אומרת לא זמינה?" 

"יש לה דברים יותר חשובים לעשות כרגע." 

"גברת, אני שילמתי חמש מאות שקלים על הפגישה הזאת." 

המדיום פקחה עיניים, "אולי תרצי לנצל את ההזדמנות ולדבר עם מישהו אחר?" 

"מה זאת אומרת מישהו אחר, מה יש לך?" 

היא עצמה עיניים שוב, מסמנת לי שאחכה רגע עד שהיא מסיימת את הנשימות. 

"יש כאן מישהי. אני רואה את האותיות למ"ד ורי"ש, היא נפטרה בתאונה..."

 "זאת גיסתי לירי, עליה השלום, זפזפי, לא דיברתי איתה כשהייתה בחיים ואני לא אתחיל עכשיו," אמרתי לה. 

אחר כך היא הציעה לי את סבתא רבקה, אמא של אמא. 

"זאתי ממש אין מצב, את יודעת שיוחאי, הבן דודה שלי, קיבל דמי חנוכה כפולים כל שנה? ורק אותי היא דפקה כל פעם עם חמישים שקל?"

"היא אומרת שיוחאי היה יתום." 

"שלא תבלבל את השכל, טוב? גם אני יתומה עכשיו. אין מצב שאני מבזבזת חמש מאות שקל על הקמצנית הזאת. תעברי הלאה." 

אחר כך היא ניסתה להציע לי איזו דודה רחוקה וחבר של אבא שמת במילואים. אז אמרתי לה שאני שילמתי על חבילת פרימיום ושלא תנסה לדחוף לי מתים אליאקספרס. בסוף יצאתי משם עם זיכוי, כי לא עשו אותי באצבע. 

ועכשיו אני ממש מקווה שמישהו שאני באמת אוהבת ימות בקרוב כדי שאוכל לנצל את הזיכוי לפני שיפוג לו התוקף.


© כל הזכויות שמורות לנתנאל אלבר