"הכול עניין של יח"צ," אמר לי טובי ומתח את הרגליים המסריחות שלו.
וואלה, צודק טובי. סך הכול לא כזה רע פה. יש את העינויים הקטנים, להישרף באש הנצחית, שדונים שדוקרים אותך, אבל בתכלס אתה בסוף מתרגל כמעט להכול.
גם השדונים נהיו עצלנים. מדי פעם כשלוציפר לא משגיח הם עושים הפסקה. פעם, כשהוא יצא לאיזה סידור דחוף, טובי אפילו דפק שנ"צ.
אני מת על טובי. טוב אני מת בכל מקרה, אבל מה שאני מנסה להגיד הוא שטובי הוא אחלה שד. זאת אומרת, הוא חרא של שד – וזה אחלה בשבילי.
"למה חשוב לכם לעשות את היח"צ הזה?" שאלתי אותו כשאני משייף את הציפורניים של כפות הרגליים שלו, אחת המלאכות הדוחות.
"זה לא יח"צ שלנו, זה יח"צ של אלוהים. אתה יודע, שאנשים ישתדלו להתנהג יותר יפה."
"נראה לי שהוא יכול להשתדל יותר," אמרתי לו, בזמן שאני עובד על פטרייה מגעילה בבוהן השמאלית שלו.
"אתה מפספס את הפואנטה," הוא צחק צחוק מרושע (בעצם הצחוק היחיד שהיה לו).
"הפואנטה היא שאלוהים והשטן לא קיימים אחד בלי השני. בלי טוב, לא כזה רע. בגלל זה יש לכם את יום הכיף השנתי, כי כשאתם נזכרים כמה טוב יכול להיות – הרע נעשה רע יותר."
ביום כיף בשנה שעברה עשינו טיול חווייתי בארץ. נסענו למצדה ואחרי הסיור, כשירדנו בשביל הנחש, חילקו לנו קרטיב לימון. אחרי שאתה אוכל כל השנה גחלים, קרטיב לימון זה להיט.
ואז הגיעה מישהי בשם מירי שהעבירה לנו סדנת צחוק. הייתם צריכים לראות את טובי, הוא לגמרי שבר שם דיסטנס. ולפני ארוחת הצוהריים, הייתה גם איזו יוגיסטית שהראתה לנו תנוחות יוגה ואיך לעבוד על הנשימות שלנו, אבל כולם סתם בהו לה בתחת. היינו אמורים גם לנסוע לסיור קולינרי בשוק הכרמל אבל אז האוטובוס נתקע.
טובי עלה בקשר מול האחראי שלו. "טוב, תראו," הוא כינס אותנו אחרי השיחה, "תכף יגיעו שני מיניבוסים ונשנה כיוון לאילת."
בדרך לאילת ישבתי קרוב לטובי ולשדונים. תמיד אני עם בחילות בנסיעות וזה פחות מתאים ליום כיף, אז טובי הרשה לי לעבור קדימה, לא לפני שהוא ציין את הבחילות בפנקס השחור שלו, כדי שיוכל להשתמש בזה נגדי.
השדונים התלוננו על זה שאילת כבר לא מה שהייתה פעם. "פעם היה תענוג לרדת לאילת," אמר שד נמוך עם גיבנת, "חצי מהעיר היו לקוחות פוטנציאליים."
אחר כך הם דיברו על זה שבשנים האחרונות מביאים להם נשמות רכרוכיות.
"פעם הייתי מגיע לעבודה והיה לי קשה, היו אנשים חזקים, הייתי צריך להתאמץ כדי לענות אותם. היה לי סיפוק כשהייתי חוזר הביתה בסוף היום," אמר שד אחר. "אבל עכשיו, אני מת משעמום."
"אתה מספר לי? שלשום הביאו לי איזה האקר שכיכב בתוכנית 'המתחזים'. הוא רק ראה אותי ואיבד הכרה ליומיים. עוד לא הספקתי לעשות לו כלום," אמר לו השד עם הגיבנת.
כשהגענו לאילת התעכבנו קצת, כי קובי הטמבל שכח להביא בגד ים. הוא אמר שלא אכפת לו להיכנס עירום, אבל טובי אמר לו שזה יום הכיף שלנו ולא הגיהינום של כל החוף והכריח אותו ללבוש משהו.
סך הכול היה אחלה יום. השקיעו בנו, אין ספק.
"השנה ייקחו אתכם לפיקניק בגן הוורדים," אמר לי טובי.
"לא תבוא בתור שד מלווה?" שאלתי מאוכזב.
"אני אצטרף אליכם יותר מאוחר," הוא ענה לי, "יש לי פגישת גיוס בכנסת."
ואז הוא דחף לתוך הפרצוף שלי את הרגל המסריחה שלו, הוציא את השוט ואמר, "יש לי דייט חשוב הלילה, תתחיל מהציפורן החודרנית!"
© כל הזכויות שמורות לנתנאל אלבר