לפני שבועיים ברחתי מהכוורת. אני יודע שבני אדם מתלהבים מדבורים ומכוורות.
מבנה הכוורת המושלם, החריצות של הדבורים וכל השיט הזה. אבל אם תשאלו אותי, להעריץ אותנו זה כמו להעריץ את צפון קוריאה, בשני המקומות אתה עבד של המערכת עם אפס גמישות למחשבה חופשית.
בכוורת יש שלושה תפקידים עיקריים – הפועלות, השומרות של המלכה והמטפלות של הזחלים. כולן בלשון נקבה כן? ומה הזכרים עושים? הגיוני שתשאלו.
כלום! אנחנו לא עושים כלום. אבטלה במימון הכוורת. אני בטוח שיש כאן זכרים שיגידו – מה הבעיה? אני מוכן שישרתו אותי כל היום עד לרגע שאני אצטרך להזדווג עם מלכה.
ואיך אני יודע? כי זה מה שאמרו כל הזכרים הטמבלים סביבי, אפילו מריו אמר את זה פעם. למרות שהיום אני יודע שהוא לא באמת התכוון.
התפקיד היחידי שלנו הוא לצאת החוצה בעונה ולחפש מלכות מכוורות אחרות, כדי להזדווג איתן.
עם העניין הזה יש כמה בעיות. נתחיל בעובדה שהזכרים מהכוורת שלי אוהבים להתעלם ממנה – ברגע שאתה מזדווג עם מלכה אתה מת. ולא, לא מאושר. תכל'ס מת (כמובן שאם זה לא קרה אז הפועלות בועטות אותך החוצה בחורף שתמות בכל מקרה).
אבל אפילו אם ממש הייתי רוצה להזדווג. ראיתם פעם איך המלכות שלנו נראות? פעם התקרבתם לאחת? בואו נגיד שאם מישהי מהן הייתה פותחת אונליפנס, היו סוגרים לה את הערוץ מחשש לבריאות הציבור. באמת רמה גבוהה.
אבל כשאתה סוגר זכרים בכוורת, בלי אפשרות לקחת חלק בשום פעילות, ובמקביל שוטף להם את המוח שכל תכלית הקיום שלהם היא להרבות מלכות, אז ברור שהם יעופו על הפריית מלכות תרתי משמע. גם אם ברור להם שזאת הזדווגות של פעם בחיים.
ובכלל, אני לא נמשך לנקבות. וגם אם הייתי נמשך לנקבות, הייתי בוחר משהו יותר אסתטי מהמלכה... לא שיש דבר כזה בכוורת.
הפועלות אלוהים ישמור. חוזרות מיום איסוף צוף ואבקנים כשהן שוחות בזיעת שחי. וכל מה שמעניין אותן בסוף יום עבודה הוא למתוח את הרגליים השעירות שלהן, לתקוע גרפסים ולהתווכח על מי אספה יותר צוף. ואני אפילו לא פותח על משחקי הפוקר שלהן שמלווים בהסנפות אבקנים.
המטפלות של הזחלים כל היום מזמזמות שירי ילדים ומסתובבות עם ארומה של פליטות.
והשומרות של המלכה – עסוקות באימונים למקרה שיתקפו את הכוורת. התחביבים שלהן כוללים שכיבות שמיכה ומריחת צבעי הסוואה. חוץ מזה, הן שריריות בקטע מלחיץ.
אז מה שנותר לי הוא לבלות עם הזכרים, שכל נושאי השיחה שלהם מתנקזים למתי הם יפרו מלכה למוות (המוות שלהם כמובן).
אני חייב לציין שהאקט של הפריית מלכה זעזע אותי אפילו יותר מהמוות, אבל לא העזתי לדבר על זה עם שום דבורה אחרת. אם אתה לא מעוניין להזדווג עם מלכה אין בך שום תועלת, ובכוורת אם אין בך תועלת אתה משול למת.
בקיצור חיים בכוורת לדבורה כמוני הם לא ליקוק דבש. אז עפתי משם.
בימים הראשונים הסתובבתי לבד, היו רגעים שאפילו שקלתי לחזור, אבל אז, לאט־לאט, הצטרפו אליי עוד זכרים מהכוורות אחרות. אחרי חודש גם מריו בא.
פתחנו כאן קומונה בשדה של חרציות, יש כאן וייב טוב. אומנים, מדריכים רוחניים, פילאטיס, יוגה וסדנאות מעניינות. מדי פעם עוברת פועלת באזור, זורקת מבט מזלזל וממשיכה. אלה עפות על עצמן.
אז למה אני משתף אתכם בכל זה? אנחנו יוצאים עכשיו בגיוס המונים לממן את הקומונה. בכל זאת, חיבור לעצמך, פיסול בעלי כותרת ויוגה לא מייצרים דבש.
אז אם הסיפור נגע בכם ובא לכם לתרום לשחרור הזכרים, אני אשים פה למטה קישור לתרומות.
© כל הזכויות שמורות לנתנאל אלבר